פסק-דין בתיק רע"א 5349/13

הנשיא א' גרוניס:

1.        לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.7.2013 (כבוד השופטת ש' אלמגור). בהחלטה זו הותר למשיבה 1, שלמה תחבורה (2007) בע"מ (להלן - שלמה תחבורה), לעיין בתיק בית המשפט בהליך לאישור תובענה ייצוגית המתברר בין המבקשת, דומיקאר בע"מ (להלן - דומיקאר) לבין המשיב 2, ארטיום חלילוב (להלן - חלילוב).

העובדות הנחוצות לבקשת רשות הערעור

2.        ביום 28.6.2011 הגיש חלילוב נגד דומיקאר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן - הבקשה לאישור). בקצרה ייאמר, כי עניינה של הבקשה לאישור הוא בטענתו של חלילוב, כי דומיקאר, שהינה חברה להשכרת רכבים, גובה מלקוחותיה כספים ביתר בגין נזקים שנגרמו לרכביה בתקופת ההשכרה. ביום 22.2.2012 הגישה דומיקאר את תשובתה לבקשה לאישור, ובה הכחישה את הטענות שיוחסו לה והתנגדה לאישור התובענה הייצוגית. חלילוב השיב לתשובה זו ביום 8.7.2012, וברשות בית המשפט הגישה דומיקאר ביום 6.1.2013 כתב תשובה נוסף מטעמה.

3.        בד בבד עם הגשת כתב תשובתה הראשון של דומיקאר, הגישה דומיקאר בקשה למתן צו מכוח סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק עוולות מסחריות). בבקשה נטען, כי על מנת להפריך את טענותיו של חלילוב בבקשה לאישור, כללה דומיקאר בכתב התשובה מטעמה נתונים המהווים סודות מסחריים שלה. משכך, ביקשה דומיקאר כי יינתנו הוראות מתאימות לשמירה על סודיותם של נתונים אלו. חלילוב נתן את הסכמתו לבקשה, ובית המשפט קמא נעתר לה ונתן את הצו המבוקש (החלטה מיום 19.3.2012).

4.        ביום 29.5.2013 הגישה שלמה תחבורה בקשה לעיין בתיק המתברר בין חלילוב לבין דומיקאר (להלן - בקשת העיון). שלמה תחבורה גם היא חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב, ואין חולק כי היא מתחרתה העסקית של דומיקאר. בקשת העיון נסמכה על תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן - תקנות העיון). בבקשת העיון טענה שלמה תחבורה, כי הוגשו נגדה שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, בהן מועלות טענות ה"דומות עד זהות" (בלשונה, בסעיף 3.1 לבקשת העיון) לטענות המועלות בבקשה לאישור שהגיש חלילוב נגד דומיקאר. נטען, כי אחת משתי הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד שלמה תחבורה, הוגשה על-ידי אותו בא-כוח מייצג שהגיש את הבקשה לאישור נגד דומיקאר (להלן - בא-הכוח המייצג). שלמה תחבורה טענה, כי "נוכח כך, מבקשת העיון מעוניינת לבדוק, האם יש בכתבי הטענות בתיק שבכותרת כדי לשרתה במסגרת הגנתה בבקשות האישור שהוגשו כנגדה" (בקשת העיון, שם). שלמה תחבורה הוסיפה, כי העיון בתיק בית המשפט גם דרוש לה על מנת שתוכל לשקול, האם יש מקום לפעול לאיחוד הדיון בהליכים השונים. דומיקאר (בתשובה מיום 25.6.2013) התנגדה לבקשת העיון. טענתה העיקרית של דומיקאר הייתה, כי היעתרות לבקשה לעיון תחשוף למתחרתה, שלמה תחבורה, סודות מסחריים שלה שנכללו בכתבי הטענות מטעמה. לחלופין, ביקשה דומיקאר כי היקף העיון של שלמה תחבורה בתיק בית המשפט יוגבל, תוך אימוץ הסדרים להגנה על סודותיה המסחריים של דומיקאר. ביום 15.7.2013 ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא נשוא בקשת רשות ערעור זו. בהחלטה קצרה קיבל בית המשפט קמא את בקשת העיון, בזו הלשון:

"זוהי תובענה ייצוגית, לציבור יש עניין בה ואיני רואה מניעה לאפשר למבקשת לעיין בתיק ולמעט הדוחות הכספיים והחומר שהופקד בכספת בית המשפט. בשלב זה אלה לא יגולו למבקשת".

           במאמר מוסגר יצוין, כי "הדוחות הכספיים והחומר שהופקד בכספת בית המשפט", אליהם התייחס בית המשפט קמא בהחלטתו, עניינם במסמכים שונים שבהם התעוררה מחלוקת בין דומיקאר לבין חלילוב, האם חלילוב רשאי לקבלם לידיו. מכל מקום, לטענת דומיקאר, גם בכתבי התשובה שהוגשו מטעמה ובמסמכים שצורפו להם, מצויים סודות מסחריים שלה, שאין לחושפם לשלמה תחבורה.

5.        מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. דומיקאר שבה בבקשת רשות הערעור על טענתה, כי אין לאפשר לשלמה תחבורה להיחשף לסודות מסחריים שלה, המצויים בכתבי הטענות שהגישה בהליך בינה לבין חלילוב. דומיקאר מוסיפה כי בשל קיומם של הסודות המסחריים בכתבי טענותיה, ניתן על-ידי בית המשפט קמא צו בהתאם לחוק עוולות מסחריות. דומיקאר טוענת כי היא הסתמכה על צו זה, והמשיכה לכלול בכתבי טענותיה המאוחרים למתן הצו נתונים עסקיים-סודיים שלה, במחשבה כי סודיותם תישמר. דומיקאר מוסיפה, כי לכל הפחות, היה על בית המשפט לאמץ הסדרים מידתיים יותר שיגנו מפני חשיפת סודותיה המסחריים לשלמה תחבורה, ולא להתיר למתחרתה העסקית לעיין בתיק בית המשפט באופן כה גורף. דומיקאר טוענת בהקשר זה, כי היא הציעה לשלמה תחבורה לקבל את כתבי טענותיה כאשר הפרטים הסודיים בהם מושחרים, אולם שלמה תחבורה סירבה להצעה זו בלא נימוק ענייני.

6.        שלמה תחבורה טוענת מנגד, כי יש להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה (תשובה מיום 19.8.2013). לטענתה של שלמה תחבורה, מעצם היותו של ההליך הליך ייצוגי, יש ליתן "אפשרות גורפת לעיין" (בלשונה, בסעיף 3 לתשובתה) לכל אדם בתיק בית המשפט. שלמה תחבורה מוסיפה, כי בלעדי העיון בתיק, מקבל בא-הכוח המייצג יתרון דיוני לא הוגן, שכן הוא נחשף לטיעוני המשיבים בבקשות האישור השונות שהגיש במלואם. שלמה תחבורה טוענת, כי בשל כך, היא סירבה להצעתה של דומיקאר לקבל את כתבי הטענות כשהנתונים הסודיים המצויים בהם מושחרים. חלילוב הודיע כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשת רשות הערעור לשיקול דעת בית המשפט (תשובה מיום 1.8.2013).

דיון

7.        החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מאחר שפסק-הדין ניתן על ידי מותב תלתא, אין צורך להידרש לשאלה האם עמדה למבקשת זכות ערעור, או שמא יכולה הייתה להסתפק בהגשת בקשת רשות ערעור, כפי שאכן נהגה. נוכח התוצאה אליה הגענו, אין צורך להידרש לבקשת דומיקאר (מיום 28.8.2013) להגיש תגובה במענה לתשובת שלמה תחבורה לבקשת רשות הערעור. יצוין, כי ביום 31.7.2013 ניתן לבקשת דומיקאר צו ארעי המעכב את ביצוע ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור.

8.        תקנה 4(א) לתקנות העיון קובעת, כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט", ובלבד שהעיון אינו אסור על פי דין. הוראה זו הינה נגזרת של עקרון פומביות הדיון (ראו, ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004) (להלן - עניין בורנשטיין); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים פיסקאות 21-20 (8.10.2009) (להלן - עניין האגודה לזכויות האזרח בישראל)). עם זאת, כפי שנפסק, "הזכות לעיון אינה זכות מוחלטת, ויש לאזנה עם זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה" (עניין בורנשטיין, בפיסקה 4 להחלטה). איזון זה קבוע בתקנה 4(ד) לתקנות העיון, אשר קובעת, כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". תקנה 4(ו) לתקנות העיון מוסיפה בהקשר זה, כי בית המשפט רשאי, אם החליט להתיר את העיון, לקבוע "כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון". אכן, כפי שנפסק, "זכות העיון הינה יחסית, וניתן להגבילה בשל אינטרסים לגיטימיים של יתר בעלי הדין או הציבור בכללותו" (ראו, בג"ץ 4405/97 עמותת המדרשה לתרבות הגוף אמריקה ישראל נ' שר החינוך והתרבות (25.4.2005)). אחד השיקולים שיש לשקלם ולאזנם מול זכות העיון, הוא פרטיותו של בעל הדין (ראו, ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פיסקאות 8-7 (15.2.2005); עניין האגודה לזכויות האזרח בישראל, פיסקה 22). פרטיותו של בעל הדין מקיפה גם את "פרטיותו העסקית", והעובדה כי בתיק המשפט מצויים פרטים מסחריים אודות עסקו של בעל הדין עשויה להצדיק הגבלה של זכות העיון בנסיבות העניין (ראו, רע"א 8521/09 בירן נ' הרמולין, פיסקה 4 (29.11.2012) (להלן - עניין בירן)).

9.        ואכן, בהקשרים דומים נפסק, כי על המבקש שיימסר לידיו מידע המכיל סודות מסחריים של אחר, לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי כפות המאזניים נוטות לטובתו באופן המצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי. כך, למשל, באשר לגילוי מסמכים בהליך אזרחי, שבו כידוע, ככלל די ברלוונטיות של המסמך לגדרי המחלוקות בין בעלי הדין על מנת להורות על גילויו, נפסק כי כאשר מדובר במסמכים המכילים סוד מסחרי, על המבקש להניח בטרם הגילוי תשתית ראייתית לכאורית להוכחת טענותיו (ראו, רע"א 3638/03‏ ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן - ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97 (2003) (להלן - עניין ביטום); רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, פיסקה 16 (8.7.2013)). באופן דומה נקבע גם באשר למסירת מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. בעוד שבמקרה הרגיל, מבקש המידע לפי חוק זה אינו צריך להראות עניין אישי במידע אותו הוא מעוניין לקבל לידיו, נפסק כי מקום שבו מדובר במידע המכיל סוד מסחרי, על המבקש לשכנע בדבר חוזק האינטרס שלו בקבלת המידע על מנת להטות את הכף לטובתו (ראו, עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, פיסקה 78 (11.11.2008) (להלן - עניין שידורי קשת)). עוד נקבע לעניין זה, כי "רק אינטרס ציבורי חזק ביותר יוכל להצדיק חשיפתם של נתונים כלכליים של גוף מסחרי פרטי, גם אם גוף זה התקשר עם הרשות" (שם, פיסקה 101).

10.      ככל שמדובר בעיון על-פי תקנות העיון, בוודאי שיש ליתן משקל גבוה באופן יחסי לטענתו של בעל דין, כי במסמכים בתיק בית המשפט, שבהם מבקש לעיין גורם שאינו בעל ריבו בהליך המשפטי, כלולים סודות מסחריים. אומנם, במספר מקרים נפסק, כי עיון בתיק בית המשפט לצורך התדיינות של מבקש העיון בהליך אחר הוא לגיטימי. כן נפסק, כי ככלל, אין הכרח כי המבקש יסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית האחרת (ראו, ע"א 1651/08 עינת נ' ממונה מע"מ גוש דן, פיסקה 7 (27.7.2008); ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (26.8.2010); בג"ץ 10003/08 לוי נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פיסקה 10 (5.4.2012); עניין בירן, פיסקה 4). אולם כאשר מדובר בבקשה לעיון שעלולה להוביל לחשיפתו של סוד מסחרי, יש ליתן את הדעת, בלשון תקנה 4(ד) לתקנות העיון, ל"ענינו בתיק של המבקש", ולאזנו מול הפגיעה הצפויה בבעל הדין בהליך. אומנם, הזכות לעיון בתיקי בית המשפט היא נגזרת של עקרון פומביות הדיון, אולם גם עקרון זה הוגבל בחוק כשעל הפרק עומד הצורך להגן על סוד מסחרי (ראו, סעיף 68(ב)(8) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984; ע"פ 3934/11 ידיעות אחרונות בע"מ נ' ארביב (18.10.2011)). ברי, כי דברים אלו נכונים שבעתיים, כאשר מבקש העיון הוא מתחרהו העסקי של בעל הסוד המסחרי, שאז "על בית-המשפט להיזהר פן ייעשה שימוש לרעה בהליך הגילוי והעיון ככלי להשגתם של סודות מסחריים של אחר למטרות בלתי כשרות" (עניין ביטום, בעמ' 101). במקרה כזה, מצופה ממבקש העיון להציג טעם כבד משקל בדבר הצורך לעיין בתיק, על הסודות המסחריים הנכללים בו, על מנת להטות את הכף לטובתו ולהצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי (להרחבה בדבר השיקולים השונים באיזון הנדרש, השוו, עניין שידורי קשת, פיסקאות 83-76).

11.      עוד יש ליתן את הדעת לכך כי בענייננו, מדובר בהליך ייצוגי. חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות) מכיל מספר הוראות הנוגעות לפרסום בפומבי של מסמכים מתיק בית המשפט, בפנקס התובענות הייצוגיות (ראו, הפירוט בסעיפים 25(א) ו-28(א) לחוק תובענות ייצוגיות). אחד המסמכים המפורסמים בפנקס הוא הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (שם, סעיף 6(א)). פרסום הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נועד לשרת, למשל, כל אדם החפץ לבחון שמא הוא חבר בקבוצה המיוצגת. באופן זה יכול הפרט לדעת, האם יש בהליך הייצוגי כדי להשפיע על זכויותיו. פרסום הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בפנקס גם נדרש למי שחפץ להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, על מנת שיוכל לבחון האם כבר הוגשה בקשה קודמת לאישור תובענה ייצוגית העוסקת באותו עניין או בעניין קרוב (סעיף 5(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות; וראו, ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי, פיסקאות ט"ז-כ' לחוות-דעתו של השופט א' רובינשטיין (18.1.2012)). אולם עיון בהוראות חוק תובענות ייצוגיות מלמד, כי אין בו הוראה מקבילה המורה על פרסום כתב התשובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית מטעם המשיב. הבקשה לאישור התובענה הייצוגית אמורה לכלול התייחסות להגדרת הקבוצה המיוצגת ולעילות התביעה נגד המשיב (ראו, תקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010), ועל כן, בדרך כלל די בעיון בה על מנת להגשים את התכליות שהוזכרו לעיל. המשיב, מצידו (אשר בניגוד לתובע המייצג, נגרר להליך בעל-כורחו), עשוי לכלול בכתב התשובה מטעמו, בלית ברירה, נתונים מסחריים שונים הנוגעים לעסקיו לשם התגוננות מפני הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, והוא  עלול להינזק אם אלו יפורסמו ברבים.

12.      זאת ועוד, לא אחת קורה שמוגשות מספר בקשות לאישור תובענות ייצוגיות בסמיכות זמנים נגד מספר משיבים הפועלים באותו תחום, בשל טענה להפרת דין אשר פשתה (לטענת מגישי הבקשות לאישור התובענות הייצוגיות) בשוק הרלוונטי. מתן זכות עיון מקיפה של משיב אחד בכתב תשובתו של מתחרהו עלול להציב את המשיבים השונים במלכוד: אילולא יכללו בכתב התשובה מטעמם את מכלול טענותיהם נגד הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, עשויה להיפגע הגנתם. מנגד, אילו יכללו המשיבים השונים בכתב התשובה נתונים סודיים שונים הדרושים להתגוננות מפני הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, הם עלולים להינזק קשות בשל חשיפת נתונים אלו למתחריהם העסקיים. ראוי לנסות ולמנוע הצבת משיבים לבקשות לאישור תובענה ייצוגית בפני דילמה מסוג זה, ולפגום ביכולתם להתגונן בחופשיות מפני הליכים אשר שוויים עלול להאמיר לעתים לכדי סכומי עתק. עוד יש לציין, כי החלפת מידע עסקי-סודי בין גוף מסחרי אחד למשנהו גם עלולה לפגוע בתחרות ולהקים חשש להפרת דיני ההגבלים העסקיים (ראו הסקירה ב-  Information Exchange Between Competitors under Competition Law,OECD Policy Roundtables (2010) 
http://www.oecd.org/competition/cartels/48379006.pdf).

13.      מן הכלל אל הפרט: שלמה תחבורה ביקשה לעיין בכל תיק בית המשפט, אולם מעיון בטענות בעלות הדין ניכר, כי מוקד המחלוקת ביניהן הוא בדבר העיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט שהוגשו על-ידי דומיקאר. אין חולק כי בכתבי טענותיה של דומיקאר מצויים נתונים מסחריים לגבי עסקיה. דומיקאר טוענת כי אלו כוללים נתונים כגון, כמות הרכבים שברשותה, היקף התאונות שבהן היו מעורבים רכביה במהלך שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, סכומי הכסף שגבתה דומיקאר מלקוחותיה בגין נזקים שנגרמו לרכבים בתקופת ההשכרה, סכומי הכסף שבהם נשאה דומיקאר עצמה לתיקון כלי הרכב, הוצאות והפסדים שנגרמו לדומיקאר בשל כך, ירידות ערך שנגרמו לרכביה של דומיקאר, נהלים ושיטות עבודה שלה, הסדרים שונים בין דומיקאר לבין צדדים שלישיים ועוד. שלמה תחבורה מטילה ספק בתשובתה אם אומנם מדובר בנתונים סודיים של דומיקאר, אולם לא נראה כי יש מקום לפקפק בכך. דומיקאר מוסיפה בהקשר זה כי היא מקפידה לשמור על סודיותם של נתונים אלו, בעיקר מפני מתחריה (השוו, עניין שידורי קשת, פיסקה 80). נראה גם כי מדובר בעניינים המתייחסים ללב עסקיה של דומיקאר (שם, פיסקה 82).